:: wikimiki.org ::

חסידים

חסידים

החסידים - קבוצה או תנועה ביהדות החל מאמצע המאה ה-18 בעיקר בתחום פולין ההיסטורית, שלאחר מכן התחלקה בין הגושים השונים. לפי דימוי רווח, הפיחה תנועה זו רוח חיים ושמחה בקהילות יהודיות מדוכאות במעשי איבה ופוגרומים, שתקוותם לגאולה וישועה נכזבה שוב ושוב.

רקע

מקובל לראות את ראשית התנועה החסידית בימי פעילותו של רבי ישראל בעל שם טוב, שנחשב לאבי החסידות, סביב אמצע המאה ה-18. התנועה החלה סביב דרום ממלכת פולין, והתפשטה בהדרגה בכל רחבי יהדות מזרח אירופה. בתחילת המאה העשרים חלה ירידה בכוחה עקב הופעתן של תנועות חדשות. בזמן השואה הושמדה רוב רובה של התנועה, כאשר אדמו"רים וחסידיהם שנמלטו מאימיה, ייסדו מחדש קהילות בארץ ישראל ובארה"ב. מקור השם הינו בחסיד, אדם העושה חסד עם סביבתו, ונוקט במעשיו לפנים משורת הדין. בהקשרה של התנועה החסידית ביהדות הדורות האחרונים, הכוונה היא לחסידים של מנהיג רוחני, הקרוי רבי או אדמו"ר (ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו). תנועה זו ינקה את רוחה מהקבלה והורידה אותה אל העם, תוך שהיא עושה פופולריזציה של תורה זו. כך לפי שושני שיעתקה ועשתה טרנספורמציה למושגיה של הקבלה מתורת העולם והאלוהות אל תורת הנפש והאדם.

מחשבת החסידות

קבלה בין יסודות מחשבת החסידות ניתן למנות את:
- הדבקות - תכליתו הרוחנית העליונה של החסיד, היא להיות מקושר אל האלוהים בכל עת. לכן הכוונה היא הדבר העיקרי והחשוב, והמצוות הם רק אמצעים שאמורים לסייע בכך וחשיבותן משנית. התפילה תופסת מקום מרכזי, מכיוון שהיא משמשת ככלי חשוב בדבקות, כאשר המטרה היא להגיע אל מצב אקסטטי המתואר כהתפשטות הגשמות, בו האדם פושט מעצמו את תודעתו והכרתו הגלויה, ומנסה להגיע לחווית דבקות באלוהות. יש חסידויות שפיתחו את רעיון ההתבודדות, בו האדם מתנתק מחברת האנשים לפרק זמן, ומתבודד עם עצמו בחיק הטבע, בכדי להגיע אל הדבקות.
- תורת הצדיק - מרכזיותו של המנהיג הרוחני. האדמו"ר, הינו "צדיק יסוד עולם" והוא החוליה המקשרת בין הקב"ה לבין החסידים. דרכו כל השפע והחיות יורדת משמי השמים אל נשמות הצדיקים. וכל חסיד מן השורה ושלא מן השורה מחוייב ומצווה להתקשר אל רבו בקשר נפשי אמיץ במה שקרוי הדבקות בצדיק, והלה מתדבק בשבילו באלהים. כך זוכה גם החסיד הפשוט לדבקות. בכלל תורה זו גם חובת הציות החמורה למשמעת הצדיק, ואף המנהג להעביר לידיו מתנת כסף או 'פדיון' בתמורה לשירותיו.
- עבודה בגשמיות - ברוח דבריו של הבעש"ט בגנות הסגפנות, ולאור קבלת האר"י הרואה בעולם החומרי גלגול של מקור אלוהי, מייחסים חסידים תפקיד חיובי לאלמנטים חומריים בחיים, ובלבד שיכוון האדם השרוי בהם להעלותם לשורשם העליון בקדושה. אלמנט נוסף הקשור בכך וברעיון הדבקות הוא השמחה, שהרי שכינה איננה שורה מתוך עצבות. ואם אפשר לשמוח באמצעות כוסית של יין שרוף או משקה חריף הרי שאין בכך כל גנות.

הווי חיי החסידים

עצבות קבוצה חסידית ניכרת בראש ובראשונה בהנהגתו של צדיק או אדמו"ר, השולט ללא עוררין בחסידיו. גם בימינו פורחות קבוצות של חסידים, המרוכזות כל אחת סביב מנהיגה הפרטי, או האדמו"ר.
- מנהיגות החסידות מועברת בירושה כמו במלכות בית דוד, ואף תלמידי חכמים גדולים שבחסידות נכנעים בפני בנו של הרבי, שיורש את מקומו, גם אם הוא עול ימים או ינוקא. הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי שבא מרקע חסידי והתחלן סיפר, שלא יכל לסבול שאדמו"ר צעיר שרק עלה על כס האדמורות, שאל את זקן תלמידי החכמים שבחבורה, "איך היראת שמים שלך"? בין מאפייני ההווי החסידי ניתן למנות את:
- הטיש - (=שולחן, ביידיש) זהו מעמד הסעודה החגיגית הנערכת לקראת ערב בליל שבת או במוצאי שבת בנוכחותו הפעילה של הצדיק (אצל חסידות חב"ד [ליובאוויטש] נקרא "פארבריינגען" [=התוועדות ביידיש) החסידים שרים, שומעים מדברי תורת הצדיק, ואף זוכים ל'שיריים' מסעודתו (אמנם, בכמה חסידויות לא נוהגים כן).
- בני חיי ומזוני - זוהי ברכתו של הצדיק לחסיד הפונה אליו לעזרה: אם לפוריות, אם לבריאות ואם לפרנסה. ישנן חצרות חסידים קטנות ומצומצמות, וישנן גם חצרות חסידיות גדולות ומפורסמות, כמו למשל חסידות ליובאוויטש(הידועה יותר בכינוייה חסידות חב"ד), גור, סאטמר, ויז'ניץ, בעלז. שואת יהדות אירופה היכתה בתנועה החסידית בעוצמה, ואף מנהיגים נערצים לא שרדו את מוראותיה. עם חורבנה של יהדות מזרח אירופה, הופיעו חצרות חסידיות בארצות הברית ובארץ ישראל.

שושלות וחצרות מפורסמות

- חב"ד - אותה יסד רבי שניאור זלמן מלאדי ה"אדמור הזקן" של חב"ד, בעל ספר התניא האדמו"ר האחרון בתנועה זו היה רבי מנחם מנדל שניאורסון הידוע בכינוי "הרבי מלובביץ".
- ברסלב - זרם חסידי שלא המשיך הנהגה שושלתית לאחר פטירת הרבי המייסד, רבי נחמן מברסלב נינו של הבעש"ט.
- גור - שושלת שנוסדה על ידי רבי יצחק מאיר מגור, תלמידו של הרבי מקוצק, אשר ייסד תורה של נאמנות לאמת בכל מחיר ובכל מצב.החסידות למעשה נחשבת כיום לחסידות הגדולה והמובילה בארץ ובתפוצות. החסידות יש לה השפעה פוליטית חשובה ומכרעת, היא מנהלת את אגודת ישראל והאדמו"ר שלה נחשב כנשיא מועצת גדולי התורה. החסידות מאוחדת ביותר, ומאוגדת תחת האדמו"ר מגור, מה שלא קיים בחצרות קטנות בהרבה.
- קוצק - חסידות שנחשבה לראדיקלית במיוחד בחיפושה אחר האמת.
- סלונים - שושלת הנמשכת קרוב ל-200 שנה ואשר נוסדה על ידי רבי אברהם וינברג בעל ספר יסוד העבודה.
- תולדות אהרן
- בעלז

ההתנגדות לתנועה החסידית

כשתים עשרה שנה לאחר פטירת מייסדה, נתקלה החסידות בהתנגדות חריפה של כמה מגדולי הרבנים, ובראשם "הגאון מוילנה". מלחמה עזה וקנאית התלקחה בין הזרמים המתנגדים (שהיום קרויים ליטאים) והחסידים. המתנגדים טענו שהחסידים מעוותים את עיקרי היהדות, ואינם מקפידים במצוות, וחשודים במינות גם בשל הלעגתם על תלמידי חכמים, ואילו החסידים שהתגוננו והיו למעשה הצד המותקף, טענו שהמתנגדים מייבשים את לשדה של היהדות, ויראים מהשולחן ערוך במקום להיות יראים מהקב"ה. ההתנגדות לא נותרה רק כמאבק רוחני אלא היו לה השלכות מעשיות. החסידים נרדפו פיסית ופרנסתם קופחה. הדבר הגיע לידי כך שבעקבות הוצאת דיבתם רעה של חסידי חב"ד במשך כמה וכמה פעמים בתור מתנגדי השלטון, (דבר שלא היה לו כל יסוד), נעצרו מנהיגי החב"ד ובראשם "הרבי הזקן" רבי שניאור זלמן מלאדי בידי השלטונות הרוסיים נחקרו ואחר כך שוחררו תוך כבוד רב. (במשך השנים "זכו" גם ה"רבי האמצעי" (רבי דב בער בנו של ה"רבי הזקן") ורבי אהרון מסטרשלה (תלמידו של ה"רבי הזקן") להיות קורבנות להלשנות מצד המתנגדים, הם נעצרו ואחר כך שוחררו. ראוי לציין שימי ה"גאולה" של רבנים אלו מאמסרם נקבע אצל החסידים ליום שמחה ו"מועד חסידי". המפורסם ביותר מבין "ימי מועד" אלו הוא יום יט' בכסלו אשר נתקבל ליום חג לא רק בקרב חסידי חב"ד כי אם גם בשאר החסידיות וזאת בשל היותו חג כפול- יום הסתלקותו של הרב המגיד ממעזריטש ויום גאולתו של "בעל התניא". ) ואולם המתנגדים לא הכניעו את התנועה וסופה שכבשה מחוזות גאוגרפיים ואנושיים נרחבים ביהדות מזרח אירופה. אמנם הדים מאוחרים של מלחמה זו עדיין ניכרים בימינו, כאשר היו תופעות של ביקורת של הרב אלעזר מנחם מן שך מנהיג הליטאים, כלפי חסידות חב"ד, אותה כינה "הכת הקרובה ביותר ליהדות", ולמרות שהרב שך הצהיר שאין לו דבר נגד חסידות כי אם נגד חסידי חב"ד ראו חסידי חב"ד בביקורתו כקריאת תיגר על תנועת החסידות.

חסידות במבט ביקורתי

תנועת החסידות הזרימה חיוניות ביהדות מיובשת שכלתה נפשה למושיע, והיא לקחה והקצינה מוטיבים שהיו קיימים ביהדות. כתוצאה מהקצנה זו היא הגיעה לכמה בעיות חמורות:
- מרכזיותו של האדמו"ר, תופעה שלא רחוקה מפולחן אישיות. העמדת הרב במקום כל כך מרכזי, היתה תופעה חדשה ביהדות. עד אז הרב תפס מעמד של מומחה להלכה ואיש רוח ומצפון, שמתיעצים איתו כאשר יש ספקות מוסריים, כמו שמתייעצים עם רופא כאשר יש בעיה גופנית. בחסידות הוא הפך להיות לעמוד התווך של הקהילה, ומרכז עולמו של החסיד, המעורב בכל העובר על אנשי הקהילה, ובעצם לאדם המתווך בין השמים ובין הארץ שמיוחסים לו כוחות אלוהיים וניסים ונפלאות. כך האדם המורד בסמכותו של הרבי ואינו מוכן לקבל את מרותו, מורד למעשה בשליח השכינה. העמדתו של אדם במקום כל כך מרכזי עלולה להגיע לכדי פולחן אישיות, ואכן בחסידויות רבות לא היו רחוקים מזה.
- העברת ההנהגה הרוחנית לצאצאים. העברת הנהגה רוחנית לצאצאים גנטיים, לא היתה תופעה קיימת עד אז ביהדות. ההנהגה הרוחנית תמיד הועברה לתלמידיו המובחרים של הרב. מלבד העיוות שקיים בתפיסה זו, כאן היתה בעיה שלעיתים הועברה ההנהגה לצעירים או לבנים שלא היו תלמידי חכמים גדולים, ותלמיד חכמים זקנים היו צריכים להשמע למרותם. קרבות ירושה גם התלקחו בין צאצאים שונים שטענו לכתר ופיצולים בחסידויות נעשו על רקע זה לעיתים רבות.
- אליגוריה של העשיה. חצרות רבים לא הקפידו בקיום מצוות כהלכתם, וטענו שהכוונה יותר חשובה מהעשיה. כך למשל לא כל כך חשוב מתי האדם מתפלל, העיקר שהדבר נעשה בכוונה גדולה, כנגדם טענו המתנגדים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
- כיתתיות. העם והעולם מתחלק בין אנ"ש (אנשי שלומינו) לשאר האנשים. יצירת תת קבוצה אידאולוגית, שיש לה אינטרסים משל עצמה, ואיבוד הראיה הכללית של טובת הכלל.
- איבוד האוטונומיה האישית והעברת סמכויות השיפוט השכלי אל האדמו"ר. אי לקיחת אחריות אישית, ואיבוד העצמאות והאוטונומיה של הפרט, ביצירת אינסטנציה רוחנית שמחליטה בעבורך בכל נושא ועניין.

הספרות המודרנית והחסידות

ראשוני סופרי ההשכלה היהודית הסתייגו מן החסידות. אצל היינריך גרץ מכונה החסידות כ'הזיה', וגרץ מעמת בין הופעתה החשוכה לטעמו לבין הופעת אור ההשכלה בישראל, על ידי משה מנדלסון. גם בספרות ההשכלה בגליציה עמדה החסידות במוקד התקפות ארסיות, כמו בחיבוריהם הסאטיריים של יוסף פרל ויצחק ארטר. אם בספרותה של תנועת ההשכלה היהודית מקובל היה להציג את החסידות באור שלילי ביותר, באה תקופת התחייה בספרות העברית החדשה ושינתה במידה רבה את היחס המודרני אל החסידות. בין הסופרים וההוגים המודרניים שעסקו בכך ניתן למנות את אליעזר צויפל - שמעון דובנוב בצעירותו - י"ל פרץ - יהודה שטיינברג - מיכה יוסף ברדיצ'בסקי - מרטין בובר - הלל צייטלין - בר טוביה. גם בדורות שלאחר מכן הופיעו חיבורים מודרניים המציגים את המאור שבחסידות. תופעה מודרנית זו זכתה לכינוי נאו חסידות. החוקר הבולט ביותר בתקופתנו העוסק בחקר החסידות, שפרסם עשרות ספרים בנושא, הוא ההיסטוריון הרב ד"ר יצחק אלפסי.

רשימת חיבורים חסידיים חשובים

- תניא, או ליקוטי אמרים - לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסדה של חסידות חב"ד ותלמיד המגיד ממזריטש
- תולדות יעקב יוסף - לרבי יעקב יוסף מפולנאה, תלמיד הבעש"ט
- מגיד דבריו ליעקב - חיבורו של המגיד ממזריטש, תלמיד הבעש"ט, ומי שנחשב על ידי חסידים ליורשו בהנהגת התנועה
- נועם אלימלך - לרבי אלימלך מליז'נסק, מפיצה החשוב של החסידות בגליציה
- קדושת לוי - לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הידוע כ"סנגורם של ישראל".
- לקוטי שיחות - לאדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש.
- מגן אבות - לאדמו"ר רבי שלמה זלמן שניאורסון מקאפוסט.
- ליקוטי מוהר"ן - לרבי נחמן מברסלב שהיה נכדו של הבעש"ט.
- שפת אמת - לרבי אריה ליב נכד יצחק מאיר מגור
- יסוד העבודה - חובר על ידי רבי אברהם וינברג, אבי שושלת סלונים.
- מי השילוח - חובר ע"י ר' מרדכי יוסף לינער, תלמידו ובר הפלוגתא של הרבי מקוצק. מייסד חסידות איז'ביצה- ראדזין.
- צדקת הצדיק - לר' צדוק הכהן מלובלין, תלמידו של בעל מי השילוח.
- בית אהרן - חובר ע"י רבי אהרן השני מקרלין.

ראו גם

- רשימה של חצרות חסידיות
- רשימה של אדמו"רים
- סיפורי חסידים
- מוזיקה חסידית

קישורים חיצוניים

- [http://www.daat.ac.il/daat/history/hasidut/shaar.htm חסידות] עשרות מאמרים בנושא מאתר "דעת" קטגוריה:זרמים ביהדות
-

המאה ה-18

(המאה ה-17 - המאה ה-18 - המאה ה-19 - לוח אירועים בהיסטוריה) לצורך המחשת חלוף הזמן, המאה ה-18 מתייחסת לתקופה שראשיתה בשנת 1701 וסופה בשנת 1800. במונחים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים, היסטוריונים נוטים לתחום את המאה ה-18 בין השנים 1715 ו-1789, החל ממותו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת וכלה במהפכה הצרפתית. המעצמות האירופיות העיקריות (במונחי יכולת תעשייתית) באותה תקופה היו: אוסטריה, בריטניה, פרוסיה, צרפת והאימפריה הרוסית. המאה ה-18 עמדה בסימן "האבסולוטיזם הנאור", ובמהלכה התרחשו שינויים ותהליכים שהולידו את מדינת הלאום המודרנית. האבסולוטיזם הצרפתי הביא למרידות איכרים מרובות, אשר זעזעו - באופן חסר תקדים - את יסודותיה של המערכת הפיאודלית אשר שלטה בחברה ובכלכלה האירופית יותר מאלף שנים. עידן האורות ("הנאורות") הגיע בתקופה זו לשיאו, ואיים על ההגמוניה המסורתית של התאולוגיה. עלייתן של אומות כאוסטריה, פרוסיה ורוסיה ערערה את מאזן הכוחות המסורתי במערב אירופה, ויצרה תחרות חדשה מול צרפת, אנגליה וספרד. ניצני המהפכה התעשייתית, אשר נשאה עימה שינוי מהותי בסדרי החיים החברתיים, הכלכליים וההגותיים באירופה, מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שינוי זה עתיד להתפשט לשאר העולם ולעצב את פניו עד לימינו אנו. התפתחות חשובה נוספת הייתה עלייתם של מרכזים חילוניים-תרבותיים חדשים בפריז ובווינה, שהקרינו על היבשת כולה. במקביל, מושבות קולוניאליסטיות חדשות הוקמו ברחבי כדור הארץ, או - כמו בצפון אמריקה - דווקא השתחררו מכבלי מעצמות האם האירופיות. מבחינה אסטתית-אמנותית, המאה ה-18 מסמלת את ראשית ההשפעתן של התרבות, האמנות, והמוזיקה האירופית על שאר העולם. עידן המוזיקה הקלאסית שולט בכיפה, ואילו זרמי האמנות המקובלים הם הרוקוקו והנאו-קלאסיציזם. לקראת סוף המאה עלה הרומנטיציזם כתנועה תרבותית מגובשת.

אירועים

- 1701-1714: מלחמת הירושה הספרדית
- 1703: הצאר הרוסי פטר הגדול מייסד את סנקט פטרסבורג וקובע אותה כבירת הקיסרות.
- 1707: צו האיחוד ממזג את בתי הפרלמנט של אנגליה וסקוטלנד ויוצר אגב כך את ממלכת בריטניה הגדולה.
- 1715: מת לואי הארבעה עשר מלך צרפת.
- 1718: מתיישבים צרפתים מייסדים את העיר ניו אורלינס בצפון אמריקה.
- 1721: רוברט וולפול מתמנה לראש ממשלתה הראשון של בריטניה (דה פקטו).
- 1721: נחתם הסכם ניסטאד המסיים את המלחמה הצפונית הגדולה.
- 1733-1738: מלחמת הירושה הפולנית.
- 1738 נדיר שאה מביס את האימפריה המוגולית וכובש את דלהי.
- 1740: פרידריך הגדול מוכתר כמלך פרוסיה.
- 1740-1748: מלחמת הירושה האוסטרית
- 1747: אחמד שאה מייסד את האימפריה הדוראנית באפגניסטן של ימינו.
- 1750: שיאו של עידן הקרח הקטן.
- 1755: רעידת האדמה בליסבון.
- 1756-1763: מלחמת שבע השנים פורצת בין מעצמות אירופה במספר חזיתות ברחבי העולם.
- 1757: קרב פלאסי, המסמל את ראשית השלטון הבריטי בהודו.
- 1760: ג'ורג' השלישי מוכתר למלך בריטניה.
- 1763-1766: מרד פונטיאק - האינדיאנים בצפון אמריקה.
- 1768-1774: מלחמת רוסיה-תורכיה.
- 1772: חלוקת פולין הראשונה.
- 1775-1782: המלחמה האנגלו-מרתה הראשונה בהודו.
- 1775-1783: המהפכה האמריקנית.
- 1779-1879: מלחמות קייפ פרונטיר בין הבריטים למתיישבים הבורים בדרום אפריקה.
- 1781: עמנואל קאנט מפרסם את ספרו "ביקורת התבונה הטהורה", מעמודי התווך של הפילוסופיה המודרנית.
- 1785-1795: המלחמה האינדיאנית בצפון מערב בין הילידים האמריקנים לארצות הברית.
- 1788: ההתיישבות האירופית הראשונה באוסטרליה מוקמת בסידני.
- 1789: ג'ורג' וושינגטון נבחר לנשיא ארצות הברית.
- 1789-1799: המהפכה הצרפתית.
- 1791-1804: המהפכה ההאיטית.
- 1792-1802: מלחמות המהפכה הצרפתיות.
- 1793: חלוקת פולין השניה.
- 1793: העבדות נאסרת בקנדה העלית.
- 1795: הסכם פינקני בין ארצות הברית וספרד מעניק לאמריקנים את השליטה על אדמות מיסיסיפי.
- 1795: חלוקת פולין השלישית.
- 1796: מתה יקטרינה הגדולה, קיסרית האימפריה הרוסית.
- 1798-1800: מלחמת-דמה בין ארצות הברית וצרפת.
- 1799: נפוליאון מבצע הפיכה צבאית ונעשה דיקטטור צרפת.

אנשי שם

- לאונרד אוילר (מתמטיקאי שוויצרי)
- בנדיקט ארנולד - מי שנתפס הן על ידי בריטניה והן על ידי ארצות הברית כבוגד במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית.
- יוהן סבסטיאן באך (מלחין גרמני)
- יוהן וולפגנג פון גתה (הוגה וסופר גרמני)
- סמואל ג'ונסון (סופר אנגלי)
- תומאס גיינסבורו (צייר אנגלי)
- תומאס ג'פרסון (מדינאי אמריקני)
- דני דידרו (הוגה וסופר צרפתי)
- אלכסנדר המילטון (מדינאי אמריקני)
- וולטר (הוגה וסופר צרפתי)
- ג'ורג' וושינגטון (מצביא ומדינאי אמריקני)
- דיוויד יום (פילוסוף סקוטי)
- וולפגנג אמדאוס מוצארט (מלחין אוסטרי)
- ג'ונתן סוויפט (סופר אנגלי)
- אדם סמית' (כלכלן סקוטי)
- בנג'מין פרנקלין (דיפלומט ומדינאי אמריקני)
- עמנואל קאנט (פילוסוף גרמני)
- ג'יימס קוק (מגלה ארצות אנגלי)
- ז'אן-ז'אק רוסו (פילוסוף צרפתי)
- ג'ושוע ריינולדס (צייר אנגלי)
- פרידריך שילר (סופר גרמני)

דמויות יהודיות

- הבעש"ט
- הגאון מוילנה
- משה מנדלסון
- הרמח"ל
- יעקב פרנק
- שלמה מיימון

המצאות ותגליות

---- לוח אירועים בהיסטוריה
- 18 ja:18世紀 ko:18세기

הבעל שם טוב

הבעש"ט (הבעל-שם-טוב), רבי ישראל בן אליעזר (1700 - 1760), נחשב כמייסדה של התנועה החסידית, או החסידות. קורות חייו אינם ידועים במדוייק, והמקור הישיר המפורסם ביותר אודות מהלך חייו הוא קובץ מעשיות אודותיו, בשם "שבחי הבעל שם טוב", חיבור שנדפס בשנת 1815. הסיפורים המופיעים בקובץ "שבחי הבעש"ט" הינם מגמתיים ומלאים בידיון, ועל כן קשה לסנן מהם ידיעות מהימנות אודות הבעש"ט. הבעל שם טוב פעל בעיקר בפודוליה, אז מחוז בדרום ממלכת פולין, ועיר מגוריו העיקרית היתה מז'יבוז' (Międzyborz - Меджибож), שם נתגלו לאחרונה עדויות בלתי תלויות על קיומו ומעמדו בקהילה. כינויו מעיד על עיסוקו המקצועי כבעל-שם, היינו מרפא עממי הנעזר בשמות קדושים, בקבלה מעשית. הבעל שם טוב היה מיסטיקן, שראה את ייעודו הדתי האישי בקשר הדבקות עם האלוהות, ובהעלאת העולם כולו לשורשו העליון. בנוסף לכך נטל הבעל שם טוב על עצמו תפקידי הנהגה רוחנית וביקש להציל את הציבור מסכנות שונות באמצעות כוחותיו הרוחניים המיוחדים. בהגותו ינק הבעל שם טוב מן המורשת של הקבלה היהודית, ובפרט מקבלת האר"י. ידוע שהבעל שם טוב נפטר בחג השבועות ה'תק"ח. התאריך המקובל (וכן העידו גם האדמור"ים צאצאי הבעל שם טוב וממשיכי דרכו) הוא שהיה זה ביום א' של חג השבועות (ו' בסיון). לעומת זאת, עדיין ישנם הטוענים שפטירתו היתה ביום ב' של חג השבועות (ז בסיון).

לקריאה נוספת

‫[http://www.jnul.huji.ac.il/dl/books/html/bk2074799.htm שבחי הבעש"ט, דפוס ישראל יפה, קאפוסט תקע"ה] קטגוריה: חסידות ja:イスラエル・ベン・エリエゼル

פולין

רפובליקת פולין היא מדינה במרכז אירופה, הגובלת בגרמניה במערב, צ'כיה וסלובקיה בדרום, אוקראינה ובלארוס במזרח וליטא, רוסיה (מחוז קלינינגרד) והים הבלטי בצפון. המדינה הפולנית נוסדה לפני יותר מ-1000 שנים תחת שושלת פיאסט, והגיעה לתור הזהב שלה לקראת סוף המאה ה-16 תחת השושלת היגליונית, כאשר פולין הייתה אחד המדינות העשירות והחזקות ביותר באירופה. ב-3 במאי 1791 הסיים (הבית התחתון של הפרלמנט) של ברית פולין-ליטא הצביע עבור חוקת מאי של פולין, החוקה הראשונה הכתובה באירופה והשנייה בעולם אחרי חוקת ארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן, פולין חדלה מלהתקיים לאחר שחולקה ע"י שכנותיה: האימפריה הרוסית, אוסטריה ופרוסיה. היא קיבלה ריבונות מחדש ב-1918 לאחר חתימתו של חוזה ורסאי ונקראה הרפובליקה השניה של פולין. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה פולין למדינת חסות של ברית המועצות. ב-1989 בבחירות החופשיות למחצה הראשונות מאז מלחמת העולם השנייה השתתפה תנועת הסולידריות, וזו הנחילה תבוסה למפלגה הקומוניסטית. לאחר מכן הוקמה הרפובליקה השלישית של פולין, ובשנת 1997 נוסדה חוקה חדשה. ב-1999 הפכה פולין לחברה רשמית בברית נאט"ו וב-2004 הצטרפה לאיחוד האירופי.

מקור השם

שמה המקורי של פולין בפולנית הוא "ז'צפוספוליטה פולסקה" (Rzeczpospolita Polska). השמות של המדינה "פולסקה" (Polska), ושל הלאומיות "פולצי" (Polacy), הם ממקורות סלאביים. הדעה הרווחת טוענת שהשם פולסקה הגיע משמו של השבט הסלאבי "פולאני" (Polanie) שהקים את המדינה הפולנית במאה ה-10 (פולין הגדולה). שם השבט כנראה הגיע מן המילה הסלאבית "פּוׁלֶה" (pole) שפירושה שדה, או שאולי השם הגיע מהשם השבטי "גופלאני" (Goplanie) - אנשים שהיו חיים מסביב לאגם גופלו -
ישנה דרשה עממית של השם היהודי "פולניה" לפיה משמעות השם היא ששם ישב אלוהים (פה-לן-יה), ואולם למעשה זוהי הטיה שרווחה בעברית לשמות מדינות כמו גרמניה, הונגריה, בולגריה וכד'.

היסטוריה

המדינה הפולנית החלה לרקום עור וגידים בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-10 תחת שלטונה של שושלת פיאסט. במאה ה-12 נחלקה פולין למספר מדינות קטנות יותר אשר נהרסו ונשדדו ע"י הצבא המונגולי ב-1241. תחת שלטון השושלת היגלונית, התהוותה ברית בין פולין לליטא. במאה ה-16, בעקבות הברית (שנודעה בשם "האיחוד של לובלין") החל תור הזהב של פולין. אנשי פולין התגאו בחירויות הפרט שלהם ובמערכת הפרלמנטרית במדינתם, אף על פי ששרתה שכבה צרה באוכלוסייה - האצולה. מאז ועד היום חופש הוא ערך נעלה בעיני הפולנים והם נוהגים לכנות את ארצם המדינה של האנשים החופשיים. מאמצע המאה ה-17 ועד לסוף 1699 נכנסה פולין למערבולת של פלישות חוזרות ונשנות של שכניה השבדים, העותמנים, הרוסים, והטרנסילבנים ומלחמות פנימיות כנגד נתיניה הקוזאקים ותושבי חבל ברנדנבורג-פרוסיה. במהלך 80 השנים הבאות שקעו השלטון המרכזי וההנהגה, מה שהביא למצב של חצי-אנרכיה בעידודה של תקופת ההשכלה קמה בפולין תנועה לתיקון המצב בפולין, מה שהביא לבסוף לייסודה של החוקה הכתובה הראשונה באירופה, ב-1791 (חוקת ה-3 במאי). תהליך הרפורמות נפסק עם החלוקות של פולין בין האימפריה הרוסית, פרוסיה ואוסטריה ב-1772, 1793 ו-1795 שלבסוף חיסלו את המדינה. בעתות הכיבוש, נערכו כמה מרידות של הפולנים (ראה רשימה של מרדים פולניים). לאחר מלחמות נפוליון הוקמה פולין מחדש תחת השם "הדוכסות של ורשה", וזו נשלטה בידי הצאר הרוסי כפולין הקונגרסאית, וזו החזיקה בחוקה ליברלית. בכל מקרה, הצארים הרוסים אט אט שללו את החירויות של הפולנים, עד שהלכה למעשה פולין סופחה לרוסיה. קרקוב, לעומת זאת, נשארה כשריד לחופש ולחירות הפולנים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כל מדינות ההסכמה הסכימו על השבת פולין למפת העולם, בהתאם לנקודה ה-13 מתוך 14 הנקודות של נשיא ארה"ב, וודרו וילסון. זמן קצר לאחר כניעת גרמניה בנובמבר 1918, פולין זכתה לעצמאות מחודשת תחת השם הרפובליקה השנייה של פולין. האיום הסובייטי התעורר במלחמה הפולנית סובייטית, אולם פולין הצליחה להגן על עצמאותה. הרפובליקה השנייה שרדה עד לתחילת מלחמת העולם השנייה כשצבאות גרמניה וברית המועצות פלשו לפולין במבצע מתוכנן מראש (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב). בתקופה זו הפולנים סבלו מאוד (ראה גנרלגוברנמן). מכל המדינות המעורבות במלחמה, פולין היא זו שאחוז ההרוגים בה מתוך כלל האוכלוסייה היה הגבוה ביותר: מעל 6 מיליון הרוגים, מחצית מהם פולנים יהודים. גבולות פולין הועתקו מערבה- הגבול המזרחי הועתק לקו קרזון, והגבול המערבי לקו אודר-נייס. אחרי תזוזה זו, שטחה של פולין קטן ב-76,000 קמ"ר, או ב-20% משטחה לפני המלחמה. כמו-כן, התזוזה הביאה להגירה המונית של פולנים, אוקראינים, גרמנים ויהודים. לבסוף, פולין הפכה, לראשונה בתולדותיה, למדינה הומוגנית מבחינה אתנית. ברית המועצות הביאה ממשלה קומוניסטית חדשה לפולין, מקבילה פחות או יותר לממשלות אחרות בגוש המזרחי. ב-1952 הוכרזה רשמית רפובליקת העם של פולין. ב-1956 המשטר בפולין הפך להיות יותר ליברלי, תוך שהוא משחרר המוני אנשים מהכלא ומעניק מספר חירויות לאזרח. מהומת פועלים ב-1980 הובילה להיווצרותו של איגוד מקצועי עצמאי, "סולידריות", שעם הזמן הפך לכוח פוליטי. תנועת ה"סולידריות" כרסמה בשליטת המפלגה הקומוניסטית, עד שב-1989 גברה עליה בבחירות הפרלמנטריות ולך ולנסה זכה לבסוף להיות נשיא פולין ב-1990. כלכלת פולין, לאחר השחרור מעול הקומוניזם, הפכה לאחת מהבריאות מכלכלות מרכז אירופה. זכויות אדם נוספות הוענקו לאזרחי פולין. פולין הייתה למדינה הראשונה מהגוש הקומוניסטי שקיבלה דירוג של תוצר מקומי גולמי לפני 1989. פולין הצטרפה לברית נאטו ב-1999. אזרחי פולין אמרו 'כן' לאיחוד האירופי במשאל עם שנערך ביוני 2003. פולין הצטרפה רשמית לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004.

פוליטיקה

כבר באלף השני לפני לספירה חיו שבטים סלאביים שונים באגן הוויסלה. הארגון השבטי נשאר באזור עד שבין השנים 800 - 900 התאחדו השבטים למספר מדינות (נסיכויות) שביניהם מדינת הוויסלנים אשר קיבלה את הנצרות והצליחה להמיר את שכנותיה. מונרכיה מאוחדת נוצרית הוקמה שהנסיך מיישקו הראשון מבית פיאסט בשנת 936 היה לדוכס השבטים הפולנים והתנצר לשם יצירת ברית נישויים עם המונרכיה של צ'כיה. עד 1505 מונרכיה דומה כמו בראשתה שלטה בפולין בשנה הזו קיבלה פולין את "חוקת ראדום" אשר באה להסדיר את היחסים בין ה"מגנאטים" בעלי אחוזות הענק וה"שלאכטה" האצולה הזעירה. הוקם הפרלמנט הפולני הראשון, הסיים, בו ניתן ייצוג לשלאכטה והיה לאחד הפרלמנטים הקדומים בעולם. כל חוק חדש היה צריך את אישור הסיים, ולכל אציל ניתנה זכות וטו בהצעת חוק. מצב זה שרר למשך 67 שנים עד למותו של זיגמונד השני. בשנת 1572 לאחר מותו האצילים בחרו את הנריק השני לתפקיד המלך ובפולין הוקמה סוג של מונרכיה דמוקרטית בה כוחו של המלך צומצם והסיים, שהכיל רק אצילים, הוא זה שבהחלטות דמוקרטיות קבע את מהלך הממלכה עד לשנת 1791 בה נוסחה חוקת ה-3 במאי – החוקה המודרנית השניה בעולם.

כלכלה

בעקבות נסיון ההשתקמות שעברה כלכלת פולין לאחר מלחמת העולם השנייה, נמצאת פולין בעיצומו של מעבר ממשק חקלאי למשק תעשייתי, למרות שלמעלה מ-30% מן המועסקים במדינה עדיין עוסקים בחקלאות. לאחר נפילת הקומוניזם במדינה נפגעו ענפי התעשייה המסורתיים של פולין כמו למשל ענף המכרות. אחוז האבטלה יחסית גבוה (11%), כמו גם שיעור האינפלציה (8%), אך עם כניסת פולין לאיחוד האירופי השוק הפולני מתייצב וצומח במהרה, באמצעות הבאת משקיעים זרים רבים למדינה ובאמצעות צמיחת ענף התיירות. ענפי התעשייה העיקריים בפולין כיום הם - ברזל, פלדה, מכרות פחם, מספנות, כימיקלים, מזון ומכונות. הגידולים החקלאיים העיקריים הם - חיטה, שיפון, תפוחי אדמה, משק חי.

גאוגרפיה

משק חי פני השטח של פולין מורכבים בעיקר מהשפלה של המישור הצפון אירופי, כאשר הגובה הממוצע של שטחה של פולין הוא 173 מטרים. עם זאת, גבולה הדרומי של הארץ מורכב מהרי הסודטים (ראה חבל הסודטים) והרי הקרפטים (הכוללים את רכס טאטרה, שם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר בפולין- פסגת הר ריסי בגובה של 2,499 מ'). מס' נהרות גדולים חוצים את מישורי פולין, למשל הויסלה (או בשמו הפחות נפוץ, הויסטולה), האודר ועוד. כמו-כן, פולין גם מכוסה ביותר מ-9,300 אגמים, רובם בצפון הארץ. פולין נהנית מאקלים ממוזג, כאשר החורפים גשומים מאוד, אך קשים במידה בינונית. הקיץ בפולין די נעים, אך לעתים לא רחוקות ישנם ממטרים (גשמים לזמן קצר).

דמוגרפיה

חלוקה אתנית: 97.6% פולנים, 1.3% גרמנים, 0.6% אוקראינים, 0.5% בלארוסים. חלוקה דתית: 95% קתולים, 5% רוסים אורתודוכסים, פרוטסנטים ואחרים.

לקריאה נוספת

- יהדות פולין
- היהודים בפולין הכבושה 1939-1941
- חסידי אומות העולם
- חסידים
- קרקוב קטגוריה:מדינות העולם קטגוריה:מדינות אירופה קטגוריה:מדינות האיחוד האירופי
- als:Polen fiu-vro:Poola ja:ポーランド ko:폴란드 ms:Poland simple:Poland th:ประเทศโปแลนด์ zh-min-nan:Polska

אדמו"ר

אדמו"ר (ראשי תיבות של אדוננו מורנו ורבנו) הוא כינוי לרבה של חצר חסידית. מרכזיותו של המנהיג הרוחני, האדמו"ר, היא מעיקרי החסידות. בקרב חסידיו נחשב האדמו"ר ל"צדיק יסוד עולם" ואף כחוליה המקשרת בין הקב"ה לבין החסידים. כל אדם הנחשב כחלק מהחסידות מחוייב לדבוק באדמו"ר, דבר הקרוי בספרות החסידית ה"דבקות בצדיק". דבקות זו מתבטאת בציות מוחלט לדבריו, ולקבלת דבריו כפשוטם ללא עוררין. חשיבותם של אדמור"י החסידויות הגדולות חשובה לאין שיעור, כשידוע הדבר שאלפי ועשרות אלפי חסידים סרים למרותם, ועושים ככל אשר מורה האדמו"ר, אף אם הדבר נוגד את דעתם הפרטית. העמדת הרב במקום כל כך מרכזי, זכתה לביקורת רבה, הן בתוך העולם הדתי- בתפיסתם הדתית של המתנגדים, והן בעולם החילוני, הרואה ב"תופעת העדר" סימן לחוסר הדמוקרטיה בחברה החרדית-חסידית. מנהיגות החסידות מועברת לרוב בירושה, ואף תלמידי חכמים גדולים שבחסידות נכנעים בפני בנו של הרבי שיורש את מקומו, גם אם הוא צעיר בימים. הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי שבא מרקע חסידי, וחזר בשאלה, סיפר שאחד מהעניינים שהפריעו לו ביותר הוא שאדמו"ר צעיר שרק עלה על כס האדמורות, שאל את זקן תלמידי החכמים שבחבורה, "איך היראת שמים שלך"?

ראו גם

- רשימה של אדמו"רים קטגוריה:חכמי דת יהודים קטגוריה:חסידות
-

קבלה

הקבלה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית. הקבלה עוסקת בחקר האלוהות, מידותיה, הנהגתה את העולם וטעמי המצוות וסודותיהן. ומתחלקת לשני ענפים קבלה עיונית וקבלה מעשית. לקבלה יש זיקה ברורה למשיחיות ולגאולה. העוסקים בקבלה קרויים מקובלים.

שורשי הקבלה

הקבלה מבוססת על מספר רב של ספרים. הראשונים שבהם הינם ספר יצירה, ספר הבהיר וספר הזוהר, שנחשב לעמוד השדרה של הקבלה. בקבלה יש שיטות שונות ומגוונות. לדוגמה: "קבלת הרמ"ק" מבית מדרשו של רבי משה קורדובירו, "קבלת האר"י" של האר"י, רבי יצחק לוריא. יש בידינו, כפי שמעלה המחקר, שרידים מתורת סוד קדומה. אלה מבצבצים מבין דפיו של התלמוד הבבלי במסכת חגיגה. קיים ויכוח במחקר, מה היחס בין רמזים אלה לבין גופי סוד הבאים לידי ביטוי בספרות המכונה "ספרות ההיכלות והמרכבה". ויכוח נוסף הוא לגבי זמנה של זו האחרונה (כמו גם לגבי "ספר יצירה") האם להקדים אותו עד ימי הבית השני, או לאחר אותו - יש אומרים עד המאה התשיעית לספירה הנוצרית. בתקופת התלמוד כונתה תורת הסוד: "סתרי תורה", "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" כפי התיאור ביחזקאל, פרק א ופרק י. בשל השפעתה והסגולות המיוחסות לה בעיני חוג המיסטיקנים היא הוגבלה ללימוד לאחר תקופת הכשרה, לגיל מסויים ולחתך מצטיין של הלומדים, והיו גם הגבלות על צורת לימודה (שלא בפומבי, מרב לתלמיד יחיד); בתלמוד אף יש חכמים שהסתייגו מלימוד תורת הסוד. בקבלה יש גם מוטיבים משיחיים. משיח השקר הקבלי הידוע ביותר היה שבתאי צבי, ששיכנע בשנת 1666 חלקים נרחבים מהעולם היהודי, הנוצרי והמוסלמי שהוא המשיח. המרתו לדת האיסלאם נעשתה כדי להציל את חייו, אך פורשה בידי חסידיו על פי הקבלה, כירידה לצורך העלאת ניצוצות הטומאה.

עולם המושגים הקבלי

הקבלה עושה שימוש בעולם מושגים עשיר ומיוחד, שיכול להישמע סתום ובלתי מובן למי שאינו מעורה בעולם זה. בין המושגים המרכזיים, בהם נעשה שימוש באופן תדיר: "עשר הספירות", "פרצופים", "שבירת כלים", "ניצוצות", "תיקון", "צמצום" ועוד.

הקבלה בעת החדשה

חלק ניכר מגדולי ישראל, בעיקר לאחר המאה ה-16, עת נפוצה תורתם של המקובלים מצפת (האר"י ותלמידיו), עסקו בתורה זו בצורה כזו או אחרת, וינקו ממנה רעיונות והשראה, גם אם לא התמחו בה ולא היו למקובלים בעצמם. כך ניתן לציין שמייסד ישיבת וולוז'ין המפורסמת, אבי הישיבות הליטאיות, רבי חיים מוולוז'ין שהיה תלמידו של הגאון מוילנא, כתב ספר בעל אופי מעט קבלי בשם "נפש החיים", ובכך הלך בדרך רבו הגאון שעסק גם הוא בקבלה. בין חיבוריו הקבליים של הגאון נמצא פירוש "ספרא דצניעותא". על היחס לקבלה בעולם הדתי האדוק ניתן ללמוד מאמרתו של "החתם סופר" שאמר: "מי שבנגלה לא מאמין בנסתר, יש לחשוד בו שבנסתר אינו מאמין בנגלה". רבים מגדולי היהדות בדורות שונים (ריה"ל, הגאון מוילנה, רמח"ל, מהר"ל, הרב יהודה אשלג והרב קוק האמינו שגילוי סתריה של הקבלה לציבור הרחב יהווה מכשיר לקידום גאולת ישראל וגאולת העולם כולו, ועשו מאמצים שונים בכיוונים אלו, בכלל זה ניסיונו של הרב קוק לכתוב ענייני קבלה בלשון ספרותית מודרנית. תורת החסידות הענפה בגווניה השונים צמחה מתוך הקבלה. מלבד היותה תנועה חברתית, היתה גם תנועה שהתבססה על קבלה, פיתחה אותה ועשתה פופולריזציה שלה שהורידה אותה אל ההמונים. הבעש"ט נחשב למייסד החסידות, שמבוססת על תורת הקבלה. וחסידות חב"ד ששיטתה מתבססת על ספר התניא הקבלי, שחיבר רבי שניאור זלמן מלאדי, נחשבת לאחד הענפים החשובים של החסידות. ביהדות התפתחה הסתייגות מסוימת מלימוד הקבלה לאור השימוש שנעשה בה בתנועות של משיחי שקר, בשל מוטיבים מיניים שמופיעים בה ובשל רעיונות מהפכניים שתלו בה כמו "גאולה דרך שער הטומאה". ברם, להסתייגות זו לא הייתה השפעה על יהודי צפון אפריקה, שדגלו בלימוד קבלה וספר הזוהר, בלימוד יום-יומי שאף פשוטי העם עסקו בו בבית הכנסת בין תפילת מנחה למעריב.

ההתנגדות לקבלה

הדרדעים, חלק מיהודי תימן, ההולכים בעקבות הרמב"ם, תקפו את הקבלה בחריפות ואחד ממנהיגיהם הבולטים, הרב יחיא קאפח, סבו של הרב יוסף קאפח, כתב ספר בשם "מלחמות ה'" כנגדה ואף התכתב בענין עם הרב קוק. ישעיהו ליבוביץ היה ממתנגדיה הבולטים ביותר של הקבלה, וטען שהיא משקפת את "האינסטינקטים האליליים אשר היהדות הקלסית נלחמה נגדם ולא הצליחה לעקרם" ([http://users.tapuz.co.il/leibowitz//letters.asp?id=1 מכתב לפרופ' גרשם שלום]) וכי העיסוק בה מרחיק את היהודי מעבודת האל לשמה. הקבלה הייתה מושא ללעגם של המשכילים, שראו בה את אחת מהרעות החולות של היהדות.

הקבלה בימינו

כיום הקבלה היא אמונת יסוד בציבור החרדים ובמידה רבה גם בקרב הדתיים-לאומיים. עם זאת ישנם חוגים רציונליסטים המוסיפים לפקפק בתקפותה. אמונה זו קשורה לפולמוס על קדמות ספר הזוהר והוא עדיין לא תם [http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=981207].

פריחת הקבלה העממית בשנים האחרונות

כחלק מהתגברות העניין העממי הגלובאלי במיסטיקה ובדת, זוכה גם הקבלה לפריחה מחודשת בארץ ובעולם, ואף בקרב לא יהודים. מאמיניה באים מחתכי ציבור שונים, והשפעתה ניכרת לאחרונה אף בקרב מפורסמים מתעשיית הבידור. הדוגמא המרכזית לכך היא השחקנית והזמרת מדונה, שלומדת קבלה מזה זמן רב, חרטה על זרועה את האותיות העבריות "לאו", ואף הוסיפה לשמה את השם היהודי "אסתר" (הגם שמקור השם אינו יהודי). הזרם המרכזי ביהדות אינו אוהד את השימוש שעושים חוגים מסוימים בתורת הקבלה, וטוענים שהוא פופוליסטי ושטחי, ומהווה זילות של תורה זו.

חקר הקבלה

חקר הקבלה, במסגרת מדעי היהדות, הוא תחום מחקר שנוסד בתחילת המאה העשרים על-ידי פרופ' גרשם שלום מאוניברסיטה העברית בירושלים, שנחשב עד היום לגדול חוקרי הקבלה והמיסטיקה היהודית. את עבודתו המשיכו תלמידיו כגון ישעיהו תשבי ותלמידי תלמידיו, ובהם יוסף דן, משה אידל, יהודה ליבס, רחל אליאור, משה חלמיש ועוד.

ראו גם

- מושגי יסוד בקבלה
- ספר הזוהר
- ספר יצירה
- לשם שבו ואחלמה
- תומר דבורה

לקריאה נוספת

- גרשום שלום, "קבלה", האנציקלופדיה העברית.
- משה חלמיש, מבוא לתורת הקבלה.
- הרב מיכאל לייטמן, חוויה ושמה קבלה.
- הרב שרגא ברג, הצופן הסודי של היקום.

קישורים חיצוניים

ספרי קבלה

- ספר הזוהר ; [http://www.kabbalah.info/PDF/idx_zohar.htm להורדה סרוק ב PDF]
- [http://www.jnul.huji.ac.il/dl/books/html/bk1073457.htm מהדורת מנטובה בבית הספרים הלאומי]
- [http://www.jnul.huji.ac.il/dl/books/html/bk1103391.htm מהדורת קרימונה בבית הספרים הלאומי]
- [http://www.ashlagbaroch.org/Zohar/safaraDeZniuta.PDF ספרא דצניעותא]
- [http://www.ashlagbaroch.org/EtzHaim/ עץ החיים]
- [http://www.kabbalah.info/PDF/idx_taas.htm תלמוד עשר הספירות]
- [http://www.kabbalah.info/PDF/ilan_heb/sefer_hailan_heb.pdf ספר האילן]
- [http://www.kabbalah.info/PDF/idx_bit_shaar_hcavanot.htm בית שער הכוונות]
- [http://www.kabbalah.info/PDF/idx_slavi_hsulam.htm שלבי הסולם]

קישורים נוספים

- אתר[http://www.kabbalah.co.il "המרכז ללימודי הקבלה"]
- אתר[http://www.kabbalah.info/hebkab "חוכמת הקבלה"]
- אתר[http://www.ashlagbaroch.org/ "קבלה מהמקור"]
- אלי אשד, [http://www.haayal.co.il/story_1575 המשיח מאיזמיר (חלק ב')], באתר "האייל הקורא".
- [http://www22.brinkster.com/dardei/wars%20of%20god/index.htm מלחמות השם], ספר כנגד תורת הקבלה שנכתב בידי הרב יחיא קאפח, מייסד זרם הדרדעים
- [http://www.pnimi.org.il הממד הפנימי - שער לחכמת הקבלה והחסידות], ע"פ שעורי הרב יצחק גינזבורג
- [http://www.kabalev.co.il/tv/vpage_heb.htm "שיעורי קבלה בשידור חי"]
- אלי אשד, [http://www.notes.co.il/eshed/12798.asp אוניברסיטאות לנביאים?], באתר "רשימות"
- אלי אשד, [http://www.notes.co.il/eshed/13931.asp איך ללמד קבלה :מצב חקר הקבלה בישראל], באתר "רשימות" קטגוריה:מיסטיקה יהודית
- קטגוריה:מאגיה ja:カバラ

מצווה

מצוות הן החוקים שעל היהודי לקיים בהתאם להלכה היהודית. מקור המילה מצווה נגזר מהמילה צו ומשמעותו שמדובר בחוקים שבני אדם מצווים לעשותם, על פי האמור בדברים (ז' י"א) "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם."

מספרן של המצוות

בדרך כלל מתכוונים באמירה מצוות לתרי"ג המצוות, שהן 613 המצוות המוגדרות בתורה, אך מלבד אלו קיימות עוד שבע מצוות דרבנן - מצוות שהוסיפו חכמי המשנה, כך שליהודים יש בסה"כ 620 מצוות. במקביל קיימות גם שבע מצוות בני נח, מצוות כלליות שעל קיומן מצווים בני האדם שאינם יהודים. לפי המסורת (מסכת מכות כג, ב) מספרן של המצוות שבתורה הוא 613. חכמי ימי הביניים כמו רמב"ם (ב"ספר המצוות"), רמב"ן (בהערותיו לספר המצוות) ורבי משה מקוצי ("ספר מצוות גדול") היו הראשונים שהותירו רישום ממוספר של המצוות, כאשר כל אחד מהם בחר בדרך שונה ובכללים שונים המגדירים אלו הוראות בתורה נחשבות כמצוות ואלו לא.

סיווג המצוות

מצוות עשה ומצוות לא תעשה

תרי"ג (613) המצוות, מחולקות לשתי קבוצות עיקריות:
- רמ"ח (248) מצוות "עשה" - מצוות המורות לאדם מה עליו לעשות, למשל "כבד את אביך ואת אמך".
- שס"ה (365) מצוות "לא תעשה" - מצוות המורות לאדם מה אסור לו לעשות, למשל "לא תרצח". חז"ל קבעו שרמ"ח מצוות עשה הם כנגד איבריו של אדם ושס"ה לא תעשה הם כנגד גידיו של האדם וגם כנגד ימות השנה השמשית. על הפרתן של מצוות לא תעשה נקבעו עונשים המפורטים בתורה. לעומת זאת, לגבי מרבית מצוות העשה לא נאמר מהו השכר, ועל כך נאמר (פרקי אבות ב, א): "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות". מצוות עשה ששכרה נקוב בתורה היא מצוות כיבוד אב ואם.

בין אדם למקום ובין אדם לחברו

חלוקה נוספת מבחינה בין:
- מצוות ש"בין אדם לחברו", כלומר, מצוות המסדירות את ההתנהגות החברתית, למשל "לא תגנוב".
- מצוות ש"בין אדם למקום", כלומר, מצוות המסדירות את התנהגות האדם כלפי בוראו, למשל "שמור את יום השבת". אחת ממחלקות המצוות, שהשתמרה בשנות הגלות באופן תיאורטי בלבד, היא זו של המצוות התלויות בארץ, שהן מצוות הקשורות בעבודת האדמה והן מחייבות רק בתוך תחומי ארץ ישראל.

מצוות שכליות ומצוות שמעיות

בין ההוגים היהודים של ימי הביניים היתה נפוצה אבחנה נוספת בין שני סוגי מצוות. מצוות שכליות שכל אדם מבין את חשיבותן ונחיצותן כמו האיסור על גניבה ורצח לבין מצוות שמעיות, שאינן מובנות מאליהן, וצריכים לקיים אותם רק בגלל שאלוהים ציוה עליהן והן הושמעו על ידו, כמו המנעות מאכילת בעלי חיים מסויימים, שעטנז ומצוות שקשורות לטהרה וטומאה.

מצוות מדאורייתא ומצוות מדרבנן

על אף שמקורן של המצוות בתורה, הירידה לפרטים ביחס לכל אחת מהן נעשית בתורה שבעל פה. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות הללו. הגדרות המצוות עצמה אינה מובנת מאליה, ויש הוראות בתורה שלדעות מסויימות הן מצוות ולדעות אחרות אינן כאלו. ביחסנו אל המצוות יש הבחנה בין מצוות המופיעות במפורש במקרא, וקרויות לפיכך מצוות מדאורייתא (בארמית: אורייתא = תורה), ובין מצוות שחז"ל הסיקו אותן מתוך האמור בתורה במסגרת התורה שבעל פה, וקרויות לפיכך מצוות דרבנן (ראה גם שבע מצוות דרבנן). ביהדות מקובלת הקפדה על המצוות בלא תלות במקורן, אך הקראים, שאינם מקבלים את התורה שבעל פה, מקפידים רק על מצוות דאורייתא.

דרגות שונות של המצוות

בראש המצוות עומדים עשרת הדיברות, אלו המצוות שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני. פרשנים רבים רואים בעשרת הדיברות כללי-על, וביתר המצוות פרשנות ופירוט שלהן. ערך שמירת החיים ("פיקוח נפש") גובר על כל המצוות, מלבד שלוש מצוות שלהן נקבעה עדיפות מיוחדת - "ייהרג ובל יעבור" - כלומר, גם אם קיום מצוות אלה מסכן את חייו של היהודי, אל לו להפר אותן (תוספתא שבת טז, יד). שלוש מצוות אלה (הנכללות גם בשבע מצוות בני נח, כלומר כל בני האדם מצווים על קיומן) הן:
- איסור עבודה זרה. מי שמקריב נפשו כדי שלא לעבור על איסור זה, הרי הוא מת על קידוש השם.
- איסור שפיכות דמים (רצח)
- איסור גילוי עריות.

הבחנה בין נשים לגברים

ההלכה מבחינה בין חובתם של גברים לקיים את המצוות ובין חובתן של נשים. בעקרון פטורות הנשים מכל "מצוות עשה שהזמן גרמן", למרות שלכלל זה ישנם מספר יוצאים מן הכלל. הבחנה זו מופיעה לראשונה במשנה (מסכת קידושין, א, ז): :"כל מצוות הבן על האב - האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצוות האב על הבן - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין. וכל מצות עשה שהזמן גרמה - האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצות עשה שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין. וכל מצוה בלא תעשה, בין שהזמן גרמה ובין שלא הזמן גרמה - אחד אנשים ואחד נשים, חייבין: חוץ מבל תקיף, ומבל תשחית, ומבל תיטמא למתים."

טעמי המצוות

הוגי דעות רבים ביהדות ניסו למצוא פשר לקיום המצוות, במיוחד המצוות השמעיות שפשרן לא ברור כמו שעטנז, בשר וחלב ופרה אדומה. אמנם כבר במקרא כתוב טעמם של מצוות מסויימות כמו כיבוד אב ואם ואיסור רמאות במסחר, אבל אין בו הסבר כללי לכל המצוות. אחד המקורות הקדומים לנתינת טעם כללי למצוות הוא במדרש תנחומא, (תנחומא שמיני פיסקה ח'), שבו נאמר, שהמצוות ניתנו על מנת לצרף (=לזכך) בהן את הבריות, על פי הפסוק בתהילים "אמרת ה' צרופה". בכיוון דומה דגל הרמב"ם שטען שמטרת כל המצוות היא, לסלק עוול, להקנות מידות נעלות המביאות ליחסים טובים בין בני אדם, להביא לידי השקפה נכונה, ולהרחיק את האדם מעבודה זרה. ([http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c9-2.htm#3 מורה נבוכים, חלק ג' פרק כ"ו, אתר דעת]) המהר"ל טען שמטרתן של המצוות לקבל את מלכותו של אלוהים ואילו הרמח"ל טען שמטרתן להטיב לאדם. ספר החינוך באופן מקיף ופרטני, במסגרת הסברתן של כל תרי"ג מצוות, נתן טעם לכל מצווה. הרב קוק סבר שחקר טעמי המצוות הוא מקצוע חשוב בלימודי היהדות, ועשה בעצמו ניסיונות לבאר את פשרן של מצוות סתומות כמו בשר וחלב ושעטנז.

ראו גם

- תרי"ג מצוות
- מצוות התלויות בארץ
- מצוות עשה
- מצוות עשה שהזמן גרמן
- שבע מצוות דרבנן

לקריאה נוספת

- הרב י.מ. לאו, יהדות הלכה למעשה, הוצאת מסדה, 1978.
-

קישורים חיצוניים

- [http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hamitsvot/shaar-2.htm ספר המצוות לרמב"ם], הטקסט המלא.
- [http://www.tora.us.fm/tryg/mcwa/ מצוות מסודרות לפי הופעתן בתורה], על-פי ספר החינוך. Category:יהדות Category:מצוות ומנהגים יהודיים ja:ミツワー

אלהים

אלוהים מייצג בתפיסה של אנשים רבים ישות עליונה לה מיוחסת אחריות לבריאת העולם ואף להנהגתו. מקור השם הוא אלוה בריבוי ("אלוהים אדירים"), ולמרות שיש הטוענים שזו פניה דרך כבוד בלשון רבים, סביר להניח שהריבוי הוא שריד לשוני לתקופה בה האמינו בריבוי אלים. (ספר בראשית פרק ל"ה ז') בימי קדם האמינו רוב התרבויות שמספר הכוחות העליונים שווה למספר תופעות הטבע. בתקופות אלו נפוצה עבודת האלילים. על פי רוב היו מקריבים לאלילים קורבנות (לעיתים אף קורבנות אדם) על מנת לרצותם ולשכך את כעסם. לאחר הופעת היהדות, החלו נפוצות בעולם דתות המאמינות באל אחד בלבד, אמונה המכונה "מונותאיזם". מלבד היהדות, הנצרות והאיסלאם הן הדתות המונותאיסטיות הנפוצות. האמונה באל אחד גורסת שישנו אל עליון - מעל לכל הכוחות הקיימים, שהוא היחיד הראוי לאמונה, והיחיד שראוי לתפילה ועבודה.

מושג האלוהים

איסלאם, פרט מתוך תקרת הקאפלה הסיסטינית.]] רעיון האלוהות מלווה את התרבות האנושית במשך אלפי שנים. בתקופות שונות קיבל האלוהים מובנים שונים, הנבדלים אלו מאלו במידה רבה, עד שנראה כי יהא זה קשה לכלול את כולם בהגדרה אחת. נראה שמושגי האלוהות השונים נקשרים אלה לאלה בשם, אך לא בהגדרה. לא ידוע היכן ומתי התפתחה לראשונה האמונה ביישויות השולטות בגורל היקום. ככל הנראה, מדובר ברעיון שהתפתח במקביל במקומות שונים וראשיתו באנימיזם, תפישה לפיה לכל דבר קיים יש נפש חיה. לחלק מהנפשות נקשרו, ככל הנראה, כוחות גדולים יותר מאחרות, ואלו נעבדו כאלים. עם התפתחות המחשבה, עברו גם מושגים מופשטים יותר תהליך של פרסוניפיקציה (קבלת פרסונה, אישיות). מרבית אלי המיתולוגיה היוונית, למשל, משלבים פרסוניפיקציה של תופעות טבע (זאוס והברק, פוסיידון והים) ושל רעיונות מופשטים יותר (אתנה והחכמה, אפרודיטה או ארוס והאהבה). דמויות אלו שולבו במיתוסים של חברות שונות, ובמנהגי פולחן קיימים, שהופנו מחדש אליהן. האופן בו התייחסו לדמויות אלו שונה מחברה לחברה ומתקופה לתקופה. כך, בתקופה הקלאסית ביוון, היו שסברו שיש להתייחס אליהן כאלגוריות בלבד, ואין לקבלן כפשוטן. מכל מקום, רעיונות אלו לא בהכרח חתרו תחת הפולחן הנהוג. ברוב הממלכות הקדומות המלך היה נתפש כדמות אלהית, שיש לשרתה ולעבדה. חיות אימתניות כתנינים ונחשים היו נעבדות במצרים. ועד היום הזה ישנם עמים שיש בהם פולחנים לבעלי חיים, כמו פולחן הקוברה בהודו. השלב הבא בהתפתחות תפיסת האלוהות, בעקבות התפתחות הציביליזציה וההפשטה האנושית, שאל אחד מכל האלים יתפוס מקום מרכזי ועילאי ויהפוך להיות דמות אבסטרקטית ופרסונאלית כאחד, ואילו שאר האלים יורדו ממעלתם למדרגה של משרתים ומלאכים ויוכפפו לאל העליון, כפי שקרה ביהדות שבו לדוגמא האל הכנעני מוֹת אל השאול שעוצמתו אדירה ושיויונית לאלים אחרים ואף חזקה יותר, הופך להיות השטן שלוקח את נפשות האנשים, אבל הפעם כשליחו ומלאכו של אלוהים ברשותו וברצונו. חידוש האמונה באל אחד ועילאי ביהדות מיוחסת לאברהם העברי, האב האתני והרוחני של היהדות (לפי המסורת הוא נולד ב1812 לפנה"ס. לפי חוקרים רבים, אם היה קיים, המועד המתאים לסיפורו הוא אלף שנה מאוחר יותר, ועל כך בהרחבה בערך אברהם אבינו), כאשר מדובר בה על אל עליון קונה שמים וארץ. כחמש מאות שנה לאחר תקופתו לפי המסורת, של אברהם, הוצג הרעיון של עבודת אל אחד בקרב ממלכה גדולה, במצרים, על ידי המלך אמנחותפ ה- 4 (מלך בשנים 1380 - 1362 לפנה"ס), הידוע בשם שאימץ לעצמו - אחנאתון (עבד אתון). המלך הנהיג רפורמה דתית בממלכה כך שהפולחן הדתי הופנה לאל השמש אתון בלבד. ככל הנראה, היו כרוכים ברפורמה זו מניעים פוליטיים להורדת כוחה של הכהונה ולהעצמת מעמדו של המלך. השלכות פוליטיות ברורות היו לרעיון האלוהות בעם ש